פרשת ראה: כשיש מחלוקת בעם ישראל, זה כמו לחתוך בבשר החי
אפילו רגעי אבל קשים אינם מאפשרים לנו לוותר על חיינו ועל הקדושה והיופי של גופנו, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כשאנחנו מתגודדים ומתפצלים
אפילו רגעי אבל קשים אינם מאפשרים לנו לוותר על חיינו ועל הקדושה והיופי של גופנו, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כשאנחנו מתגודדים ומתפצלים
אותם מעשים שאנו דשים בעקב הם המאפשרים את עבודתנו הפנימית, אולם התנאי הוא שנכניס את הלב אל אותן מצוות
אדם צריך לפרט בנחת לבורא מה הוא רוצה. לא עבור הבורא, שהרי הוא מבין אף את שפת הלב, אלא עבור האדם, להחדיר בלבו את האמונה הפשוטה שהשם שומע כל מילה שלו
בקביעת ים המלח כנקודת ההתחלה והסוף של גבולות הארץ, התורה אומרת: דע לך, כל היופי של ארץ ישראל זו ההתהפכות. זו ארץ ששום דבר בה לא טבעי, כל דבר בה יכול להתהפך
כמו הרבה דברים בחיים, שיש סיבה חיצונית ויש סיבה פנימית מתחת לפני השטח, יתכן שהנימוק "הרשמי" לבקשתם של בני גד ובני ראובן - המרעה המשובח, מכסה על סיבה פנימית, רוחנית יותר
לאלוקים היו הרבה אנשים לפני, אבל הוא הוסיף אותי לאוכלוסיית העולם כי יש משהו שאני יכול לעשות ואף אחד אחר לא יכול
בלעם מתפעל מהחיבור הבל ינותק של העם היהודי על כל גווניו עם בורא עולם, ומכך שכל יהודי מחובר לבוראו, לפחות באמצעות "אוהל זמני". איך אפשר יכול לקלל עם כזה?
מונח כאן מסר, איך אפשר לחנך "סלעיים אנושיים" ולרכך "לבבות של אבן"? איך הופכים לב של אבן למקורות מים המרווים את צימאונם של מיליוני אנשים?
התכונה העיקרית שאלוקים מחפש ממנהיג, הוא היכולת להפוך מקלות חסרי חיים לעצים חיים ופורחים. מנהיג אמתי רואה אפשרות של צמיחה מחודשת וחיים חדשים באותו מקום שאחרים רואים קיפאון וחוסר חיים
זהו כוחו העצום של הפחד השלילי. הפחד לא תמיד רציונלי. הפחד עלול להשתיק ולהקפיא אותנו ובלי שום סיבה אמתית! עם ישראל פשוט פחד מהבלתי נודע
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה